החלטה בתיק בר"ע 340/08

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 30.12.07(כב' השופט יחזקאל ברקלי, ת"א 14069/04), במסגרתה הורה בית משפט קמא למבקשים להגיש בקשת רשות להתגונן מעודכנת עד ליום 20.1.08.

2.         להלן עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המשיב הגיש ביום 19.12.04 תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חובה נגד מבקשת 1, שניהלה עד לקריסתה בשנת 2003 חשבון בנק במשיב, ונגד מבקש 2 ונתבע נוסף, שהיו ערבים לחובותיה של מבקשת 1. לבקשת המבקשים, ניתן צו לגילוי המסמכים הדרושים להגנתם והמועד להגשת בקשת רשות להתגונן הוארך עד לקבלת המסמכים. משלא קיבלו המבקשים את המסמכים מן המשיב, הגישו בקשה למחיקת כתב התביעה ולחילופין למתן רשות להתגונן מחמת הפרת צו הגילוי. רשם בית משפט השלום החליט ביום 2.10.05 לדחות את הבקשה למחיקת התביעה וקבע כי המבקשים יגישו בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום.

על החלטת הרשם הוגש ערעור אשר נדון על ידי כב' השופט ברקלי. במסגרת הערעור הסכימו הצדדים כי המשיב יודיע מה מספר דפי החשבון שנרשמו
ב-7 השנים האחרונות ומה העלות הכרוכה בהפקתם, ולאחר מכן יקבע בית המשפט את גובה התשלום עבור קבלת דפי החשבון. לאחר שהמשיב דרש
18 ש"ח עבור כל דף חשבון, קבע בית משפט קמא את עלות כל דף ל-3 ש"ח, העלות שולמה והמסמכים הועברו למבקשים.

לאחר עיון בדפי החשבון ביקשו המבקשים, עדיין במסגרת הערעור, לקבל מן המשיב מסמכים נוספים. ביום 26.6.06 קיים בית משפט קמא דיון בבקשה, ובסיומו הסכימו הצדדים כי המשיב יודיע אם הוא עומד על סירובו לבקשה, ואם יסכים להציג את המסמכים לעיון, יפרט מה העלות הנדרשת כדי לאתרם, להעתיקם ולמסרם למבקשים. כן נקבע כי המבקשים יוכלו להגיב בעניין העלות תוך 10 ימים.

ביום 5.7.06 הודיע המשיב לבית המשפט כי הודיע למבקשים על נכונותו להמציא את המסמכים הנוספים, אולם הצעתו נדחתה על ידי המבקשים ועל כן עומד שוב המשיב על סירובו להמצאת המסמכים. התכתבותו עם המבקשים צורפה להודעתו.

ביום 28.9.06 ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה:

"לפניי הודעת המשיב (בנק דיסקונט) אליה צורפו מכתבים שהוחלפו בין הצדדים. ככלל אני מסתפק בקריאת ההודעות אך הפעם עולה מההודעה שזאת למעשה בקשה שלא הוכתרה כך ואני רואה בחילופי המכתבים תשובה, לכן אני מתייחס להודעה.

1.                  הסכמת הצדדים ביום 26.6.06 ברורה.

2.                  ...

3.                  הסכום הנדרש הוא 17 ש"ח לפעולה עונה על הקבוע בהחלטתי.

4.                  ...

5.                  אשר על כן, אינני סבור שבקשת הבנק שתחילה יסומנו המסמכים המבוקשים, יש בה כדי לגרוע מהחלטתי ואני מזמין את הצדדים לנהוג כאמור בחילופי המכתבים שביניהם".

בסמוך לאחר קבלת ההחלטה מיום 28.9.06 הגישו המבקשים הודעה לבית משפט קמא, ובה הגיבו לעניין דרישת המשיב ל"דמי עמלה" בסך 17 ש"ח לכל מסמך. ביחס להודעה זו לא ניתנה כל החלטה.

ביום 14.2.07 שלחו המבקשים למשיב את פירוט המסמכים הדרושים על ידיהם. המבקשים לא צירפו כל תשלום הואיל ולשיטתם, בית המשפט טרם פסק מה יהיה גובה התשלום בגין כל מסמך. המבקשים הציעו למשיב לשלם עבור המסמכים מחיר של 3 ש"ח למסמך, כפי ששילמו בעבר עבור דפי החשבון, אולם הצעתם נדחתה, בטענה שבית המשפט כבר פסק בעניין עלות המסמכים וכן שהמצאת אסמכתה בגין פעולה ספציפית כרוכה בהוצאות העולות משמעותית על ההוצאות הכרוכות בהפקת דף חשבון.

משלא חלה כל התקדמות, ביום 1.4.07 הגיש המשיב לבית משפט קמא, במסגרת הערעור, בקשה לקצוב מועד להגשת בקשת רשות להתגונן. בתגובה ביקשו המבקשים מבית משפט קמא להתיר להם להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת בתוך 60 יום מתום העיון במסמכים שהמשיב טרם המציא לידיהם. כן הגישו המבקשים ביום 15.7.07 "בקשה דחופה" למתן החלטה בערעור ולקביעת העלות להמצאת המסמכים הנדרשים.

ביום 30.12.07 ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו, לפיה על המבקשת להגיש בקשת רשות להתגונן מעודכנת בתוך 20 יום.

3.         המבקשים טוענים כי בית משפט קמא טעה בקובעו מועד להגשת בקשה מעודכנת למתן רשות להתגונן, בטרם נתן החלטה בעניין עלות המסמכים שגילויים התבקש ובטרם בוצעו עיון והעתקה במסמכים אלה. המשיב טוען כי המבקשים מתעלמים בבקשתם מהחלטת בית המשפט מיום 28.9.06, במסגרתה נקבעה עלות של 17 ש"ח למסמך. עוד טוען המשיב כי אם היו אכן סבורים המבקשים כי לא ניתנה החלטה בעניין העלות, אזי לא היו ממתינים קרוב לשנה, עד ליום 15.7.07, להגשת בקשה למתן החלטה בעניין. המשיב מציין בתגובתו כי לפנים משורת הדין, נותן הוא את הסכמתו לכך שיותר למבקשים להגיש בקשת רשות להתגונן מעודכנת וזאת תוך 30 ימים מיום מתן החלטה בבקשה זו.